שלום רב,

אנו שבים אליכם עם דף מידע נוסף באשר למתרחש באגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית.

בדף מידע זה נסכם עבורכם, חברי האגודה, את הפעילויות השונות הקורמות עור וגידים בעת זו באגודה, כשאנחנו מזמינים כל אחת ואחד מכם להתרשם ולהרשם, להתרם ולתרום.

בהזדמנות זו אנחנו רוצים לברך אתכם ואת משפחותיכם בברכת שנה טובה. מי ייתן ותהיה זו שנה שליווה, מליאת ענין ופורה.

בברכה,

דר' שי שלקס, בשם ועד האגודה.

 

חברים ואורחים יקרים.

ככל שנה תחילתה של השנה העברית המתקרבת מסמנת גם את תחילתה של שנת העבודה של האגודה שלנו. זהו מועד הולם למבט לאחור, לפעילויות השנה שחלפה, ולמבט לפנים לקראת השנה שבפתח.

השנה ציינו את שנת העשור לפעילותה של האגודה בכנס חורף חגיגי ורב משתתפים במיוחד, אשר עסק ב"מצבי תודעה במרחב האנליטי". המשכנו את מסורת ערבי חמישי עם דגש על הפן הקליני ועסקנו ב- "ארוס ותנטוס: בין תקווה לייאוש, תנועה לקיבעון, ריפוי לחולי, חיים למוות".

בעקבות ההרצאות התנהל דיון ער שהותיר טעם של עוד. לערבי חמישי השנה הגיעו משתתפים רבים בחלקם קבועים, הרואים במקום מפגש ובית מקצועי לאנשי מקצוע צעירים וותיקים.      

מזה שנה מתקיים פורום של למידה והדרכה בהנחיית יונית שולמן, למטפלים בהפרעות קשות אצל ילדים.  זו השנה השלישית מתקיימת קבוצה העוסקת בכתיבה מקצועית. 

בנוסף לכך ארחנו את גב' סוזנה מיילו לסדנה אינטימית בנושא "ביטויים קוליים במערכת היחסים האנליטיים".  

חברנו לבית איזי שפירא לכנס משותף שכותרתו "צילה של אחרות" אשר עסק בפסיכותרפיה פסיכואנליטית בילדים עם נכות התפתחותית ובהוריהם. 

כנציגת האגודה שלנו בחטיבת הילדים בארגון האירופי EFPP  לקחתי חלק  בארגון סדנא בין לאומית בפיזה, שעסקה בתצפיות בתינוקות, ונושאה ישום הלמידה מתצפיות בתינוקות בטיפול פסיכואנליטי. לאגודה היה ייצוג הולם הן בנוכחות והן בהצגת מאמר. המפגש הדו שנתי הבא בנושא תצפיות בתינוקות יערך בסטוקהולם בשנת 2010 .

חברי הועד בשנתיים האחרונות הם אברמית ברודסקי, אבי שרוף, דבורה פלורסהיים מילר, טלי רסנר, מונה זופניק, מוטי שובל,  דר' שי שלקס ואנוכי. לצידנו מנהלת המשרד מיכל אבן. אני מבקשת לנצל הזדמנות זו ולהודות מקרב לב בשמי ובשם כל המשתתפים בפעילויות האגודה בשנה האחרונה, לכל אחת ואחד מכם חברי הועד היקרים, ולמיכל, על השקעתכם ומסירותכם.   

עיקר עיסוקינו כחברי ועד הוא ליצור, להעמיק ולמקד נושאים חשובים ומעניינים למפגשים והרצאות. עבודתנו נעשית תוך חשיבה משותפת, הפרייה הדדית תוך שתוף רעיוני עם אנשי מקצוע נוספים. בסוף שנת העבודה הנוכחית נקיים בחירות לועד האגודה. אנא חישבו, כל אחד ואחת מכם, אולי יש בכם הרצון (גם אם אין זמן פנוי...) לחבור אלינו ליצירת שנתיים נוספות של פעילות מקצועית פורייה.

אנו חשים צורך תמידי בהפריה הדדית, בבקשות, הצעות ומשוב, בינינו לבינכם חברי האגודה ואורחינו. אנא פנו אלינו לחשוב, להיחשף לעבודת הועד ולשקול אפשרות הצטרפותכם להובלת  האגודה לפעילות מרתקת, מעמיקה וחשובה זו.

בברכה,

מרים רוזנטל – יו"ר האגודה

 

ב-23.6.08 היתה האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית שותפה ליום עיון תחת הכותרת "צילה של אחרות" שנערך יחד עם המרכז לטיפול רגשי בילד ובמשפחה שבבית איזי שפירא.

יום העיון היה מאורגן להפליא ומרתק בתכניו. הוא התחיל בדברי פתיחה של מנכ"לית בית איזי שפירא- הגברת ג’ין יודס, שדיברה על ההיסטוריה של המוסד ושיבחה את העובדים והעבודה הנעשית בו. לאחריה דיברה מונה זופניק , נציגת ועד האגודה, שהתייחסה להשתלשלות שיתוף הפעולה בין המרכז לטיפול רגשי של בית איזי שפירא לבין האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית, מתוך התייחסות לתיאוריה של ביון. את דברי הפתיחה סיימה גברת בוני עמרמי , מנהלת המרכז לטיפול רגשי בבית איזי שפירא. בוני התייחסה לעבודה הנעשית במרכז ולתכני יום העיון. היא הרחיבה את דבריו של בולאס לגבי עבודה עם ילדים מהספקטרום האוטיסטי גם לילדים פגועים התפתחותית ותיארה את חשיבות העיסוק המקצועי בנושא.

דר' נטע גוטמן אבנר נתנה הרצאה מעמיקה ואמפתית בשם "בזכות האהבה". היא הדגישה את הסביבה המכילה שכל כך חשובה בטיפול ובהחזקה של ילדים עם נכות התפתחותית. היא דיברה על הפגיעה הנרקיסיסטית שהורים לילדים אלה חווים עם גילוי הנכות של ילדם, וציינה את החשיבות הרבה של העבודה והלווי של ההורים לאורך זמן, כדי שיוכלו לחוות הורות טובה דיה בלי רגשות אשם מיותרים. דר' אבנר הדגישה את הצורך ללמד את הצוות הרפואי המלווה, איך למסור ידע למשפחות אלה ואיך ראוי ללוות אותן לאורך הדרך. כהרצאה ראשונה של יום העיון, היוותה ההרצאה של נטע אבנר בסיס איתן ומענין לשאר היום (את הרצאתה של דר' גוטמן אבנר ניתן למצוא באתר האגודה, במדור "מאמרים").

גברת סנדרה הלוי הרצתה הרצאה נפלאה תחת הכותרת "From Nobody to Know Body". את הרצאתה היא ליוותה בצילומים יפים מעולם האמנות, שהמחישו את הצורך לצאת מהתבניות המוכרות שלנו של מה זה גוף, כדי שנוכל לעבוד עם ילדים ומשפחות עם נכויות התפתחותיות. היא תיארה היטב איך משפחות אלה מעבירות לצוות המטפל את תחושות המחנק שלהן, והדגישה את הצורך העז שצוות זה יהיה בהדרכה צמודה כדי שיוכלו להכיל גם את הקשיים הפיזיים שהם חשים. סנדרה הביאה דוגמאות מענינות מקבוצה של מטפלים שהיא מדריכה שחווים לא פעם תחושות כאלה.

גברת צופן אגמון, מטפלת במוסיקה מהצוות של המרכז לטיפול רגשי בבית איזי שפירא, הציגה מקרה של נער נכה עם קווים של סגירות רגשית גבוהה, ותיארה את העבודה על ההעברה הנגדית שלה כדי לא ליפול לתוך הפאסיביות ודחפי המוות של המטופל. היא סיפרה איך המוסיקה והשירים מלווים ותומכים בתהליך הטיפולי בנער הזה שהמוסיקה והשירה מהווים עבורו מקור של חיים וכוח, ואת השיפור שחל אצלו לאורך השנים.  גברת נעה הס, פסיכואנליטיקאית מהמכון הפסיכואנליטי בירושלים, הייתה המתדיינת של המקרה. היא שיבחה מאוד את צורת עבודתה של גברת צופן אגמון עם הנער וציינה שני כוחות חזקים הפועלים בו זמנית: הצורך להתפתח ולגדול והצורך החזק להתגונן מפני העולם הנתפס כתוקף. היא הדגישה את העובדה שאצל ילדים עם נכות התפתחותית המאבק בין כוחות אלה מועצם, והראתה איך נעזר הנער הזה בטיפול כדי לעבד ולבנות עצמיות ואגו למרות מאבק קשה זה.

מר יהושע דורבן דיבר על "יחסים וחוזים עם המוות: תהליכי אבל בהתמודדות עם פגיעות פיזיות, מחלות ופגמים בילדות ובבגרות". ההרצאה הייתה מאלפת. שוקי לימד אותנו את התיאוריה שלו לגבי המוות בחיים. זהו הצל המלווה אותנו. שוקי הביא וינייטות מטיפולים שונים ובמיוחד מטיפול שלו בילד הנוטה למות, הוא תיאר את הקשיים בהעברה הנגדית שטיפול קשה זה גרם לו.

לסכום דיבר יצחק הירשברג, ממארגני הכנס, מטפל באומנות וממנהלי המרכז לטיפול רגשי בילד ובמשפחה בבית איזי שפירא. הוא דיבר על הצל הכולא שהאחרות מטילה עלינו הבאים במגע עם נכות ודה-פורמציה, ועל הפחד והחשש שיש לאנשי מקצוע לטפל בילדים עם נכות התפתחותית. הוא קשר פחדים אלה להתייחסות של פרויד לbody ego וחיבר את הדברים למושג הקונפליקט האסטטי שמתואר על ידי מלצר. יצחק דיבר בכאב מעורב בהומור, על הקושי לגייס אנשים לעבוד במרכז לטיפול רגשי בבית איזי שפירא, ועל הקשיים בגיוס כספים למרכז חשוב זה.

יום העיון היה מוצלח ביותר, מעורר מחשבה, וכפי שהתרשמתי מהקהל, השאיר תיאבון גדול לעוד ימי עיון מהסוג הזה. תעיד על כך גם העובדה שנרשמו ליום העיון הרבה יותר אנשים ממה שהאולם יכול היה להכיל ולכן לצערנו, לא הצליחו להשתתף בו.

 

ב-29.4.08, קיימה האגודה ביפו יום עיון עם סוזנה מיילו מאיטליה. סוזנה היא פסיכואנליטיקאית מנחה, חברה באגודה האיטלקית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית בילדים כמו גם באגודה הבריטית בטויסטוק בלונדון ומנחת סדנאות בנושא אוטיזם במילנו.  ב-1997 זכתה בפרס העמותה ע"ש טסטין על פועלה. 

עבודתה של סוזנה מיילו מתמקדת במיוחד בילדים ומבוגרים הסובלים מהפרעות חשיבה ומנטיה לעיוותים בתקשורת המילולית. היא מדגישה  שימת הלב מיוחדת למרכיבים הקוליים בשיח המטופל בשעה הטיפולית ("האוזן המוסיקלית"), ואף למרכיבים שהם טרום-על-ובלתי קוליים. גישה זו מאפשרת לדבריה למטפל ולמטופל לחזור עד מעבר לנקודה בה חוויות פרידה בלתי נסבלות אילצו את המטופל לשבש את התפתחותו, לסגת מתקשורת או לחבל בתפקודיו הנפשיים, וזאת מכיוון שקול ומוסיקה קודמים לשלב הפרידה. המפגש היה בהרכב מצומצם ואינטימי של מטפלים. סוזנה נתנה הקדמה תיאורטית והוצגו שני מקרים קליניים. הדיון היה מרתק  ואף מרגש, והשאיר טעם של  עוד.

 

בכנסים האחרונים של ה- efpp התהוותה מסורת של הצגת מאמרים אשר עסקו בלמידה והוראה של תצפיות בתינוקות כנושא מתמשך.

מדצמבר 2005 נערכות במסגרת ה-efpp  סדנאות המייחדות למידה בנושא זה. המפגש הראשון התקיים באתונה ועסק בלמידה והוראת תצפיות בתינוקות במסגרת הכשרה בפסיכותרפיה. הסדנה השניה נערכה בין ה-15 ל-17 בפברואר השנה בפיזה ועסקה בנושא "כיצד יכולה הפסיכותרפיה הפסיכואנליטית להשתמש בידע הנובע מלמידה של תצפיות בתינוקות". מרצה אורחת בסדנה היתה גיין מאגניה (Jeanne Maganga ) מלונדון שהציגה מאמר בשם:

 Thinking about crying: crying about thinking: The link between infant observation and psychotherapy

 

בסדנה הוצגו עבודות קליניות עם תלמידים, שעות טיפוליות בילד, בקבוצה, במבוגר ובאם/ילד והקשרם עם הלמידה של תצפיות בתינוקות. סיכום מפורט אודות הסדנה (כולל התייחסות לתרומתה של יו"ר האגודה שלנו, מרים, למסגרת זו) ניתן למצוא באתר האיגוד האירופאי לפסיכותרפיה פסיכואנליטית, ה-efpp  (http://www.efpp.org).

 הסדנה הבאה תתקיים בסטוקהולם באביב 2010.

 

באחת מהרצאות ימי חמישי של האגודה נתנה יונית שולמן, חברת האגודה, הרצאה מרתקת בנושא עבודתה עם ילדים ונערים עם הפרעה אוטיסטית או עם אבחנה של PDD. יונית דברה בהרצאתה על מצבים של תקיעות קיצונית בטיפול, כשהחוויה הקאונטר-טרנפרנציאלית דומה לזו של שקיעה בבוץ טובעני.

בעקבות ההרצאה התפתחה קבוצת לימוד והדרכה מעניינת בהנחייתה. הקבוצה נפגשת מזה כשנה, מידי שבועיים.

במהלך השנה הקבוצה התפתחה מאוד, ונוצרה בה מערכת יחסים של אמון הדדי, חשיפה ופתיחות בין המטפלים המשתתפים בה. אוכלוסיית היעד של ההדרכה אף הורחבה וכוללת עתה גם ילדים עם הפרעות קשות שאינן בהכרח מהספקטרום האוטיסטי, כמו גם מבוגרים בעל הפרעות קשות.

להלן כמה דיווחים מה"שטח":

בטי ברגר, פסיכולוגית קלינית בכירה, כותבת על הקבוצה: "הקבוצה עוסקת במקרים של ילדים עם בעיות עמוקות, וגם של מבוגרים שמראים הפרעות ביחסי אובייקט ראשוניים. כפי שסברה יונית בהציעה את הקבוצה, חשוב מאוד לא להישאר לבד במלאכה הבלתי אפשרית שלנו. טוב שכל אחד מחברי הקבוצה יכול ליהנות מהחשיבה, הידע והניסיון של שאר משתתפי הקבוצה. באווירה קולגיאלית ו"מאפשרת", קבוצת עמיתים זו ממלאת תפקיד חשוב של הכלה ועיבוד. כל פעם אנו רואים מחדש מה גדולה התרומה של קולגות ש"מחוץ" לטיפול שאנו דנים בו. זו התרומה המאפיינת את ההדרכה בכלל. בקבוצת עמיתים, כל אחד הנו מודרך ומדריך, משתף חוויות מתוך השדה הטיפולי, ויחד ובעזרת הקבוצה יכול להתבונן "מהצד" תוך עיבוד תהליכים. לא פעם התרחשויות בדינאמיקה שנוצרת בקבוצה, ואסוציאציות , שופכות אור על הדינאמיקה והתכנים של הטיפול הנדון".

רונית לזר, עובדת סוציאלית קלינית ודוקטורנטית באוניברסיטת בר-אילן, כותבת: "ההשתתפות בקבוצת ההדרכה שבהנחיית יונית, הינה חוויה מאד משמעותית עבורי , הן ככר למידה מאתגר ופורה והן כמרחב  שבו מתאפשרת הכלה, החזקה, חיות ותקווה עבור מטופלינו ולא פחות - עבורנו המטפלים.

בחדר הטיפול מתרחש מפגש הכרחי  ועוצמתי עם אופנויות רגרסיביות ומערך הגנתי הישרדותי אותם גייסו המטופלים כאשר האימה היתה כה נוראה ובלתי נסבלת עבורם.  ההעברה הנגדית המתפתחת מול מטופלים אלה לא פעם נעה  בין חוויות של תקיעות, לכידה והצמתה לבין בליל של סערות רגשיות שלא מאפשרות מרחב ליצירה נפשית ואף החשיבה נעשית סטטית ומרוקנת ממשמעות רגשית.

כינונה של קבוצת הדרכה זו,  ביוזמתה הברוכה של יונית ושל האגודה, הנה מבחינתי כינונו של מרחב מעברי המאפשר את הכלתן של אותן עוצמות קאונטר-טרנספרנציאליות ופריחתם של תהליכי מנטליזציה אשר משפיעים על התפתחותו של המרחב הטיפולי שהמטופלים שלנו כה זקוקים לו לגדילה לצמיחה ולתקווה לכינונם של יחסים בין שני סובייקטים.

אני רוצה להודות ליונית, שדואגת להעשיר אותנו לאחר כל מפגש במאמר פסיכואנליטי עדכני ורלוונטי,  לתרומתם הייחודית של כל חבר וחבר בקבוצה, לתובנות המגוונות והמפרות, להחזקה ולהטענה הרגשית הנצרכת, ולאגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית המאפשרת מרחב יצירתי, מכיל  ומעשיר זה".

 

ובכן, כפי שניתן להתרשם, הקבוצה התפתחה להיות מקום מפגש מכיל ומעשיר. לצערנו, לא יתאפשר השנה לצרף משתתפים חדשים לקבוצה.

מונה זופניק, חברת ועד האגודה, ומרכזת הקבוצה מטעם האגודה.

 

אנחנו שמחים לבשר כי כנס החורף המסורתי של האגודה יתקיים ב מרץ 2009  ונושאו יהיה "החשיבה".

בהתאם לרוח האגודה שלנו, אנחנו מעוניינים גם בכנס זה לתת במה וביטוי לכם, חברי האגודה, ומזמינים אתכם להציע הרצאותיכם לגבי נושאים כגון: "התפתחות החשיבה,"על נוכחות והעדר והשפעתם על התפתחות החשיבה", "חיבור ופיצול בין חשיבה ורגשות", "על הנסבל והבלתי נסבל בהופעתן של מחשבות", "חשיבה ראשונית וטרום ראשונית", "מנטליזציה", "חשיבה פרוורטית", "חשיבה פסיכוטית", "על האני החושב מתוך עצמו ועל זה החושב מחוץ לעצמו", "על המאפשר יצירת מרחב חשיבה בין מטפל למטופל ועל הסוגר מרחב זה" ועוד.

בנוסף להרצאות תיאורטיות אנו מזמינים מטפלים להציג דוגמאות קליניות שיתייחסו לנושאים אלה במהלך הכנס. אנו מקווים ליצור קבוצות עבודה שתאפשרנה למשתתפים פגישה עם, וביטוי של  מחשבותיהם והרהוריהם. 

 

אנו ממשיכים שנה נוספת  את מסורת  הרצאות ימי חמישי בערב אחת לחודש. במפגשים אלה מוצגים נושאים פסיכואנליטיים ונושאים בעלי עניין מתחומים קרובים. זו  הבמה הקבועה של חברי האגודה  למפגש ודו-שיח. ההרצאות בשנה הבאה תוקדשנה לנושא:

במאמרו "אודות הפסיכואנליזה" (1911) מתאר פרויד כיצד, לאחר שעזב את ההיפנוטיזם ואימץ את שיטת האסוציאציות החופשיות, היה עליו לפתח טכניקה מיוחדת של פירוש (Deutung בלשונו, מונח הקרוב יותר ל"הסבר"), וזאת על מנת לחשוף תכנים חבויים בביטוייו הקליניים של המטופל, או כדבריו של קריס (1996) תרגום משפה לא מודעת (של סימפטומים ובראש וראשונה חלומות) לשפת יום יום מודעת.

תיאורטיקנים רבים ומגוונים בעמדותיהם מקבלים למעשה הגדרה זו עד היום, והפירוש הפך ל"מאפיין העיקרי של פעילות האנליטיקאי" (Arlow,1983). עם זאת, תפיסותינו את המושג רחוקות מלהיות חד משמעיות. כבר ב-1934 העיר סטראצ'י שהמונח הינו בעל משמעויות שונות, ומהווה למעשה מקבילה למונח "הפיכת הלא מודע למודע" וכמו מונח זה - אינו חד משמעי. ישנם הסבורים שמדובר באותה התערבות אנליטית המביאה (או, לפי אצ'גויין ואחרים, שכוונתה להביא) לתובנה. עם זאת, התערבויות בלתי-פירושיות (שיקופים, הבהרות, אבריאקציות ועוד) עשויות אף הן ליצור תובנות. יתירה מזאת: תובנות עשויות להתחולל באופן ספונטאני, ללא כל התערבת חיצונית.

 סנדלר וחב' (1992) מעדיפים הגדרה רחבה של המושג (כל התערבות מילולית של המטפל שמטרתה להפיק שינוי דינאמי באמצעות תובנה) וזאת מכיוון שהגדרה כזו יכולה להכיל גם קונפרונטציות, הבהרות, רה קונסטרוקציות ועוד. מחברים שונים {כמו להפלנש ופונטליס (1968) ואחרים} סבורים שהמושג תקף רק להשערות המוצגות למטופל באופן מילולי (להבדיל מכאלה שהמטפל חושב אותן).

נציין את עמדתו המיוחדת של ויניקוט המחזיק בדעה שעל המטפל לשמור במקרים רבים את הפירושים המתהווים בתוכו לעצמו, ולהמתין עד שהם יופיעו כתובנות פרי יצירתו  של המטופל.

תיאורטיקנים הפליגו בסיווגם של פירושים לסוגים שונים: שחזורים של העבר הילדי, פירושים עתידיים המצפים לאישוש מצד המטופל, פירושים כוללניים או מינימליסטיים, בלתי מדויקים או פראיים, העברתיים או חוץ-העברתיים, חושפי-העברת נגד, עמוקים או שטחיים, קרובי חוויה או רחוקי חוויה, קבועים או זמניים, נכונים או מפספסים מבחינת עיתוי או בכלל.

בסדרת ההרצאות השנה ננסה אם כן לגעת בנושא שהוא לב ליבם של ההלכה והמעשה הטיפוליים. הנושא רחב ביותר ובחירת המרצים לוקחת בחשבון ייצוג לגישות תיאורטיות (ואישיות) שונות. במקביל הקדשנו מחשבה דיפרנציאלית לשימוש בפירוש כפונקציה של גיל וסוג הפרעה (פירוש בעבודה פסיכותרפויטית עם ילדים ועם חולים פסיכוטיים).

דר' שי שלקס ודבורה פלורסהיים.

 

 

בהרצאה זו אתאר את היחס למציאות ולפירושה כמהלך של ארבעה שלבים בתולדות הפסיכואנליזה, עוקבים או מקבילים בזמן. תחילה, אתאר את התנועה בין הרוחני, הנפשי  והמציאותי בכתבי פרויד דרך זניחת תיאורית הפיתוי, יחסו לטלפתיה וחיבורו "אבל ומלנכוליה". אחר כך אעבור לארצות הברית ואתאר את פסיכולוגיית האגו כאסכולה שניסתה לבטל את המימד הרוחני והסובייקטיבי בנפש האדם. יחד עם זאת, אטען שהחיפוש של פסיכולוגיית האגו אחר פירושים אמיתיים מבטא גם חיפוש אחרי הרוחני והנשגב. אחר כך אדון בקצרה בפוסטמודרניזם ובמושג האמת שלו שהוא לדעתי מושג בלתי רוחני בעליל. ולבסוף, אנסה להסביר מדוע בשנים האחרונות גברה ההתעניינות באספקטים מיסטיים של המפגש הטיפולי ומדוע התעניינות זו צריכה לדעתי להישאר בשולי הפסיכואנליזה ולא במרכזה. התנועה בין פירושים מציאותיים, מנטאליים ורוחניים בימינו תוסבר דרך דוגמה טיפולית.  

דר' ענר גוברין הוא פסיכולוג קליני, מרכז מסלול דוקטורט "פסיכואנליזה ופרשנות" בתוכנית לפרשנות ותרבות באוניברסיטת בר אילן וחבר במכון תל-אביב לפסיכואנליזה בת-זמננו. מחבר הספרים  "בין התנזרות לפיתוי – גלגוליה של הפסיכואנליזה באמריקה" (דביר, 2004)

ו- Conversations with Michael Eigen (Karnac, 2007).

 

בהרצאה אביא חלום מתוך "פירוש החלום" של פרויד, אחד הספורים השזור בתוך שעה טיפולית, ואשר מתוארת בו גם אינטראקציה עם המטופל. נעקוב אחרי הפירוש שמציע פרויד לחלום, ואח"כ אנסה להציע דרך פירוש אחרת, המבוססת על ההתפתחויות בפסיכואנליזה בכלל ובפירוש החלומות בפרט מאז פרויד. אתייחס למספר אזורי שינוי עיקריים, שהחשוב שבהם הוא בראייתנו את החלום כיום לא רק בקונטקסט תוך-אישי, אלא כתקשורת  בתוך מארג היחסים בין המטופל למטפל. ביחסים אלה משתחזר העולם הפנימי בצילם של היחסים הראשוניים המרכיבים אותו. הקשבה לשיחזור זה משפיעה על הבנתנו את החלום  ובהתאם גם על הפירוש שאנו מציעים למטופל.

גב' נעמי ענר היא פסיכולוגית קלינית, פסיכואנליטיקאית מנחה במכון הישראלי לפסיכואנליזה. מלמדת פירוש חלומות במכון ובמסגרות קליניות נוספות כ 15 שנה.

 

המקום החשוב ביותר של שינוי לפי הגישה ההתייחסותית מוצא ביטוי דרך המאבק של המטפל למצוא דרך חדשה להשתתף בתוך הסיטואציה הטיפולית.  מאבק מתמיד זה מוליך לחיפוש של פירושים שיגעו במטופל בדרכים חדשות, ליצירת קשר אחרת, כאלטרנטיבה לשחזור.  הגישה המסורתית שנתנה מקום מרכזי לפירוש כמכשיר לתובנה ולשינוי, התקשתה להתמודד עם מטופלים או מצבים בטיפול בהם הפירוש לא נחווה כפירוש אלא כהתקפה, או פיתוי, או כל מעשה אחר.  ברוב המקרים האלה, מטפל ומטופל משחזרים יחסים מוקדמים  לא טובים ומזיקים שאתם המטופל מגיע לטיפול.  בשונה מגישות המסורתיות בהן המטפל עוסק בקושי של המטופל להשתמש בפירוש כפירוש, או בקושי שלו לעשות איבוד מנטאלי של פירושים, הגישה ההתייחסותית  נותנת אלטרנטיבה אחרת, מתוך הנחה שלפחות חלק מהקושי של המטופל נובע מההשתתפות עצמה של המטפל בתוך האינטראקציה הטיפולית.

הנחה זו, מובילה את המטפל למצוא בתוך חוויותיו את האופנים בהם הוא שותף לשחזור של יחסים ישנים. עמדה זו מחייבת בדיקה בלתי פוסקת וסיסטמית של העברה הנגדית, ופירושים חדשים נוצרים מתוך החקירה של הדרכים בהם המטפל והמטופל משפיעים אחד על השני. 

אני אדגים  תהליכים אלה בדוגמאות קליניות.

גב' אירנה מלניק היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית הישראלית.

 

"בעשייה הפסיכואנליטית מטרותיי הן להישאר בחיים, להרגיש טוב ולהישאר ער". כך נפתח מאמרו של ויניקוט על מטרות הטיפול הפסיכואנליטי. בהמשך הוא מוסיף שהפירושים שהוא נותן הם אקונומיים, מנוסחים במשפטים קצרים ודי בהם באחד למפגש ("אלא אם כן אני עייף").

בעבודה אנליטית עם ילדים מקומו של הפירוש אף מורכב יותר ומתפרש על פני תפיסה בה הפירוש הוא מהותו של הטיפול (קליין) מחד, לבין הראייה שהפירוש במידת מה אף מיותר בעיקרו (אקסליין, ויניקוט), מעורר התנגדות ומסיט מן העיקר שהנו המשחק לכשעצמו (פרנקל) מאידך.

האם הטכניקה של פירוש דינאמי לילדים בחביון, בסגנון ה feeling states של סנדלר, בה המטפל יאמר לילד, למשל: "אני מקנא בך אבל חושש שזה ירגיז אותך", כאשר הוא סבור שאמירה זו מבטאת את מה שעובר על הילד כאן ועכשיו, אכן מעוררת פחות חרדה והתנגדות?

נתבונן בגישות התיאורטיות השונות על מקומו של הפירוש בעבודה עם ילדים, מתפיסתה של אנה פרויד, דרך פרנקל, ויניקוט ואנטונינו פארו. דרך מקרים טיפוליים נתייחס לטכניקות, (סנדלר, פארו) בהן ניתן להשתמש בפירוש באופן אינטראקטיבי ואינטר-סובייקטיבי כדי לסייע למטופל הצעיר לקבל את תחושותיו ומשאלותיו וכתוצאה מכך לשנות את חווית העצמי.

גב' מונה זופניק היא פסיכולוגית קלינית מדריכה. מרצה ומדריכה בתוכנית לפסיכותרפיה, אוניברסיטת תל-אביב. מרצה ומדריכה בתוכנית להנחיית קבוצות, אוניבסיטת בר-אילן. עורכת מדעית בספר "מיניות ואהבה" של זיגמונד פרויד, עם עובד, 2002.

מר אבי שרוף הוא פסיכולוג קליני מדריך, פסיכולוג ראשי בי"ח נס-ציונה (לשעבר), מרצה בחוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב. התוכנית לפסיכותרפיה אוניברסיטת חיפה והתוכנית לפסיכותרפיה ממוקדת אוניברסיטת בר-אילן.

 

An interpretation -- a "good" or "good enough" interpretation -- is not simply a piece of informational correspondence or "mail" which communicates a given bit of heretofore unknown or unacknowledged information to the unknowing (or resistant) listener.  This definition is not a false one; it is simply  outmoded, terribly incomplete, and clinically misguided.  An interpretation is in fact a highly complex phenomenon, including cognitive, affective and object relational qualities that are derived from elements of the therapist's and the patient's experience of the analytic framework.   We are more concerned with the processes by which an interpretation comes about, and how these processes express or represent a healing dynamic which has already begun to take effect long before the interpretation is offered.  That is to say, an interpretation not only conveys something about the patient, and the analyst's experience of the patient, but also something about how the interpretation itself came into being.  I will try to show that the most useful kinds of interpretations are those that the patient recognizes as having to do with the analyst's successful  struggle or negotiation with his own inner working representation of the patient.  Furthermore, a "good enough" interpretation will feature some element of the patient's and the analyst's previous resistance as part of the fabric of the means by which the analyst was able to conceive of the interpretation.  These elements may be present in the content of the interpretation, or in the tone, structure and timing within which the interpretation is enveloped.  

Prof. Moshe Halevi Spero is Professor and Director of the Postgraduate Program for Psychoanalytic Psychotherapy of the School of Social Work, Bar-Ilan University; senior clinical psychologist at the Weinstock Oncology Day Hospital of Shaare Zedek.

 

לשאלה האם יש טעם בעבודה פרשנית עם פסיכוטים, ישנן מספר שאלות מקדימות:

האם יש טעם לטיפול דינאמי עם פסיכוטים?

האם לפסיכוטי יש בכלל "לא מודע"?

מה מתקיים ב"לא מודע" הזה?

מה בעצם נפרש?

איך נעשה את זה?

ואיך כל זה נראה בחדר הטיפולים?

אנסה לתאר את מגוון הפנים של הפסיכופתולוגיה ה"כבידה" ,

להבין את התהליכים העומדים בבסיסה ומעצבים אותה,

ולבדוק את אפשרות גזירת הפרשנויות מתוך הבנה זו.

ההרצאה תלווה בדוגמאות קליניות.                        

גב' נירה ססלר היא  פסיכולוגית קלינית, מדריכה. פסיכולוגית ראשית של המרכז לבריאות הנפש באר-יעקב. מדריכה במרכז ויניקוט. עוסקת שנים רבות בפסיכותרפיה באוריינטציה פסיכואנליטית  גם עם פסיכוטים.

 

"לעיתים, לצד פירוש, אני מדבר על נרטיב, כלומר: הדרך של האנליטיקאי להתקיים בזמן השעה, כך שהוא משתתף עם המטופל בבניית משמעות, בדרך דיאלוגית, בלי סזורה (caesura) אינטרפרטטיבית מיוחדת..." אומר אנטונינו פרו (Ferro).

בהרצאתי, אסקור בקצרה את השינוי שחל בעשורים האחרונים במעמדו של הפירוש ככלי הטיפולי האקסקלוסיבי בפסיכואנליזה.

אתאר איך מספר מחברים פסיכואנליטיים המשיגו , כל אחד בדרכו, אופני התקיימות לא פרשניים של המטפל בזמן השעה. או במילים אחרות – מה אנו עושים כאשר איננו  מפרשים וגם איננו עוסקים (ולעיתים כן עוסקים) בתוכנו בבניית הפירוש הבא, ולמה.

העיסוק בנושא מביא בהכרח לבחינה מחדש של משמעות המושג "פירוש". האם הפך, במילותיו שלRossi Monti  (2005) ל"אוכל- כל"? והאם, כפי ששואל Gabbard (1989)הנוכחות הלא פרשנית היא רק אופנות של המתנה לפירוש, או שהיא פעילות עם פונקציה ספציפית בתוך הטיפול כשלם?

אחת הדרכים להתיחס לחומר של שעה טיפולית, היא לבחון את ה"צמתים" – אותן נקודות בהן המטפל עומד בפני הצורך לעשות בחירה קלינית – באיזה אופן ינהג עם המטופל, איך יגיב לדבריו, או לשתיקתו, או למעשיו. אנסה, דרך חומר מתוך אנליזה אחת, להדגים צמתים כאלה שעוררו בי התלבטות ולבסוף הוליכו אותי לבחור, במקרה זה, ולפרק זמן ארוך,  בעבודה לא פרשנית.

גב' מיכל ריק היא פסיכולוגית קלינית מדריכה ופסיכואנליטיקאית בחברה הפסיכואנליטית הישראלית. מלמדת ומדריכה במרכז ללימודי פסיכותרפיה בגישה פסיכואנליטית בגהה, ובתכנית לפסיכותרפיה, הפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א. בשנה האחרונה – ממקימי מרכז ויניקוט בישראל.

 

בתקופה הנוכחית ניתן להבחין בקרב גישות אנליטיות שונות בירידת קרנו של הפירוש כאמצעי ריפוי חשוב מאד. לדעתי תופעה זו חופפת לעירעור במעמדו של הלא מודע.

נכון שמאז תקופתו של פרויד, ואף במהלך שנות יצירתו, אופני הפירוש חייבו תהליך מתמיד של שינוי. הדבר נובע מכך שהאמת המגולמת בלא מודע משנה לוגית את צורתה בהתאם לשינויים תרבותיים, כי הרי מדובר גם במסר על מה שלא ניתן להיאמר בתוך כל חברה וחברה. אולם המבנה, הפונקציה ומהות התוכן של הלא מודע אינם משתנים ולכן חשוב מאד שמרכזיותו של הפירוש כנגיעה מהותית בלא מודע תשמר.

לאקאן היה מודאג מסכנת אובדן מהותה של הפסיכואנליזה כדיסציפלינה של הלא מודע, ובחזרתו המפורסמת לפרויד ניסה מעל לכל לשקם את הפירוש כמופנה לגילוי הפנטזמה (פנטזיה מרכזית לא מודעת) הייחודית של הסובייקט שסביבה מסתובב האיווי (התשוקה הלא מודעת) של האדם. בכך הוא מעמיד את האנליטיקאי בשרות האיווי. לאחר מכן פיתח לאקאן קליניקה שנייה שמטרתה לחצות את הפנטזמה, ללכת מעבר "לאבן הנגף" הפרוידיאני של הסירוס ולגעת בחסר המהותי שבהוויה, במעֵבר למשמעות. דבר זה חייב גם תוספת מסוימת בפרקטיקת הפירוש.

אנסה להסביר התפתחויות אלה, להראות ולהדגים את השלכותיהן על הפרקטיקה הקלינית היום-יומית.

מר אבי ריבניצקי הוא פסיכולוג קליני מדריך, פסיכואנליטיקאי מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל (IPA), חבר ב- Assoziation fuer Freudsche Psychoanalyse. מלמד בדור-a,לימודי פרויד ולאקאן בחסות המחלקה לפסיכואנליזה אוניברסיטת פאריז 8,במכון הפסיכואנליטי הישראלי לפסיכואנליזה, בתכנית לפסיכותרפיה בגישה פסיכואנליטית באוניברסיטת בר-אילן, מעביר סמינרים והדרכות בגרמניה, אוסטריה וישראל. בעל קליניקה פרטית בתל-אביב.

 

פסיכולוגיית העצמי עושה את המעבר מן האדם האשם, גיבורו  הכאוב של מודל הדחף הפרוידיאני,  אל האדם הטרגי, זה הנושא עימו את יגון העצמי השבור, החי בשסע קיומי. זהו מעבר מפסיכולוגיה המגדירה את מהות הריפוי בהפיכת הלא מודע למודע, ובהתייצבות האני במקום בו שרר הסתמי, אל פסיכולוגיה הרואה את שיקום העצמי, דרך החיפוש אחר וההיענות אל, מטריצה אמפתית וזמינותם של יחסי זולתעצמי.

שיקום העצמי  מונח אם כן מעבר לעיקרון העונג ומעבר להסתגלות למציאות, באזורי החדווה של עצמי החי את חייו על פי גרעינו, המכיל את תמצית שאיפותיו והאידיאלים שלו. 

מעשה הפירוש הטיפולי  נגזר מהנחות יסוד אלו.   ההרצאה תתייחס ותרחיב את ההתבוננות על הנחות אלו ועל המשגתו של קוהוט את הפירוש כיחידה בסיסית המורכבת משני שלבים: א. הבנה ב. הסבר.   פירושי המטפל מכוונים להפעלה מחדש של צרכים התפתחותיים של העצמי שסוכלו ונעצרו. הם מושתתים על עמדה אמפתית ומתמקדים בהעברות זולתעצמי.

התנועה החוזרת ונשנית בין שני שלבי הפירוש מאפשרת פתיחה של ערוץ אמפתי , ובנייה של מבני עצמי דרך תהליך של הפנמה ממירה. 

תוך שימוש בדוגמאות קליניות, אתייחס למהותו של כל אחד מן השלבים, לאופן בו הוא מופיע בטיפול, ולאופן בו הוא מאפשר את המטרה של שיקום העצמי.

גב' עפרה כהן-פריד היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית. חברה בחברה הפסיכואנליטית בישראל. מלמדת במכון הישראלי לפסיכואנליזה במסלול להכשרה אנליטית ובתוכנית "הדברות", ובבית הספר לפסיכותרפיה באוניברסיטת חיפה.

 

 

 

 

לאגודה חשוב מאד לשמור על קשר עם חבריה והמשתתפים בפעילותיה. אנו מבקשים ליידע את החברים, ואלה המעוניינים לקבל פרטים אודות פעילות האגודה,  שבעתיד הקרוב לא נשלח יותר מידע באמצעות הדואר הרגיל .

לכל המעוניינים לשמור עימנו על קשר, ולהמשיך לקבל הודעות שוטפות על הקורה בשורות האגודה ופעילותה, אנו מציעים ומבקשים שתוסיפו את שמכם לרשימת התפוצה באמצעות האתר שלנו:   http://iapp.org.il. 

אנו מודים לכם על שיתוף הפעולה ומברכים את אלה שנרשמו לא מכבר ואת  המצטרפים החדשים.